איסטרא בלגינא קיש קיש קריא: פתגם בארמית, מופיע בתלמוד הבבלי ופירושו - אדם טיפש מרעיש יותר מהחכם ממנו. הביטוי נאמר בהקבלה לכד שיש בו מטבע אחד שעושה הרבה יותר רעש מכד המלא במטבעות. איסטרא - על-שם מושבה יוונית עתיקה בשם איסטרוס שהונפקו בה בעבר מטבעות. לגינא - מארמית - לגין, בקבוק או כד קטן. קיש-קיש - צליל המטבעות המרעישות. קריא - קורא.
אשר יגורתי בא לי: פתגם מקראי, במקור מספר איוב: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי - יָבֹא לִי". פירושו: מה שחששתי ממנו - קרה לי או יקרה לי.
אותיות פורחות באוויר: ביטוי שמתייחס למילים ריקות מתוכן, שאין להן אחיזה במציאות. במקור, לקוח הביטוי מהתלמוד "גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר" ויש הטוענים כי הכוונה שלו הפוכה, כלומר - החומר נשרף אך הרוח תשרוד לנצח.
בדמי ימיה: ביטוי לשוני נפוץ, המתייחס בימינו למיטב שנותיו של האדם או לאמצע החיים שלו. הביטוי נשען על הפסוק המקורי מספר ישעיהו, בו נאמר "אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה". ההבדל הוא, שהמילה דמי, פירושה דממה, כך שנכון לייחס את הביטוי לתקופה השקטה של החיים, ולא בהכרח למיטב השנים.
בטל בשישים: פירוש הביטוי הוא שהערך של דבר זניח לעומת ערכו של הכלל, כלומר הוא חסר חשיבות. הביטוי שואב מההלכה, בה הוגדר כי מאכל כשר מאבד מכשרותו אם נמהל בו מאכל אסור ביחס שעולה על אחד לשישים. כלומר, אם מאכל חלבי נשפך לסיר בשרי, התבשיל ייחשב כשר רק אם הכמות החלבית קטנה מהיחס של 1:60 המצוי בסיר.
הכצעקתה: מילה תנ"כית המורכבת מצירוף הברות, המרכיב את השאלה - האם כמו הצעקה שלה? כלומר, האם יש הצדקה לצעקה שלה? האומנם כך? המילה מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת בהקשר של סדום ועמורה, מה שמדגיש את סימן השאלה והזעזוע שבביטוי.
האיש והאגדה: נכון להיום, זהו ביטוי הנאמר עם מידה של לעג וזלזול, תוך הדגשת התכונה או המרכיב הנלעגים. כך למשל אומרים: האיש והחזון, האיש והחליפה, האיש והגורמט, כאשר הצירוף מדגיש כי "האגדה" היא מקור ללעג. במקור, לא נראה שהביטוי נאמר באירוניה, הוא לקוח מהשפה האנגלית, מהספר The Man and the Legend.
אותיות
בן פורת יוסף: בדומה לנגד עין הרע, משמש בפי יהודי המזרח כסגולה נגד עין רעה. על פי רוב, הוא נאמר מבלי להזכיר את השם של האדם שרוצים להגן עליו. במקור, הביטוי לקוח מספר בראשית, מברכה של יעקב לבניו. פירוש הביטוי - שתיל פורה על פלגי מים, מה שמחזק אותה כברכה לפריון, וכנגד צרות העין של אחרים.
טובל ושרץ בידו: צירוף המתייחס בלעג אל אדם שמטיף מוסר לאחרים, בעוד שהוא בעצמו חוטא. משתמשים בדרך כלל כדי להטיל דופי באדם או בפוליטיקאי המתיימר להטיף לאחרים על נקיון כפיים, בעוד שהוא עצמו אינו נקי.
קרם עור וגידים: ביטוי שמשתמשים בו כשרוצים לתאר מצב שנבנה ונוצר ועבר מהדמיון אל המציאות. טעות נפוצה היא לומר לרקום ולא לקרום. על אף שהמשמעות דומה, הרי שהביטוי המקובל הוא מלשון לקרום, מלשון קרום.
איבד עשתונות: ביטוי המתייחס לאדם שהתבלבל, כלומר איבד את שפיות דעתו. עשתונות, מילה נרדפת למחשבות.
אמתלה בארמית, אֲמַתְלָא - דבר שיש בו ממש. היום, נהוג להתייחס דווקא על דרך ההיפוך, כלומר תירוץ שניתן כדי להתחמק מאחריות או להצדיק פעולה.
עץ או פלי: ביטוי נפוץ המציין שיטת בחירה המתבססת על הטלת מטבע. במקור, הביטוי לקוח מתקופת המנדט הבריטי, כאשר על המטבע שאז היה נהוג בארץ צויר מצד אחד ענף של עץ, ומצד שני היה כתוב פלשתינה, בקיצור - פלי.
ללא כחל ושרק: ביטוי המתייחס אל דבר כמו שהוא, ללא יפויי. מקור הביטוי במסכת כתובות, בה תוארה כלה ביום חתונתה "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן". כלומר ללא צבעי איפור לעיניים ולשפתיים, אלא באופן טבעי.
אבן שאין לה הופכין: בניגוד לאינסטינקט הראשוני שמפרש את הביטוי בצורה המילולית כאבן שלא הופכים אותה, הפירוש המקובל מתייחס לאבן כדימוי לחפץ שאין בו שימוש.
מוקצה מחמת מיאוס: במקור מדובר באיסור הלכתי לטלטל ולהזיז דבר שאינו ראוי לשימוש, בשבת ובחג. כאשר מוקצה, מתייחס למובדל ומאוס מתייחס לתיעוב וגועל. בלשון היומיומית, הביטוי מתייחס לכל דבר שראוי להתרחק ממנו.
במקור, הביטוי לקוח מהפסוק "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם". הביטוי מתייחס לעניין או דבר שמושג באיסור כמתוק וטוב יותר מדבר או עניין שניתנים ברשות. נהוג היום להשתמש בביטוי על דרך התמיהה - האם אכן נכון הדבר?
